בועת פולק וקאנטרי על גדות הכנרת  מעת טל גורדון "הבמה" 7.05.08

שי טוחנר, נגן הבית של "סולם יעקב", על מועדון פולק שהפך לפסטיבל, על יעל דקלבאום ואבא שלה ועוד

 להתנתק מהאווירה הישראלית 
 
למרות ואולי בגלל שהעלייה מהארצות האנגלו-סקסיות היא בין השקטות שבעליות לארץ, נראה שלא מספיק אנשים מכירים את פסטיבל "סולם יעקב" שנותן את הבמה למוזיקה אירית, קאנטרי, פולק, בלוז, בלוגראס ורגאיי, והשנה יחגוג את שנתו ה-32 (!) בשלושה ימים של מופעים (17-15 במאי) שייערכו בנוף גנוסר על חוף הכינרת.
 
 45 המופעים שיציע הפסטיבל יכללו אמנים מארה"ב, מקנדה וממקומות נוספים על המפה, כמו גם מופעים של עמיתיהם מהארץ, וביניהם שלושה מופעים שבהם ישתתף מוזיקאי הפולק-קאנטרי שי טוחנר (57), נגן הבית של הפסטיבל ב-32 שנותיו.
 
"הפסטיבל הזה התחיל בקיבוץ מחניים לפני שלושים ושתיים שנה", מספר טוחנר. "היה שם איזה מועדון פולק קטן, וממנו צמח למעשה הפסטיבל. התחילו אותו בעיקר חובבים, למרות שהיו מגיעים גם מקצוענים כמו דויד ברוזה למשל. גם אני, למרות שמוזיקה זה לא המקצוע העיקרי שלי ואני במקצועי איש מחשבים, ניגנתי בצורה מקצועית מגיל 21 עם אמנים כמו רוחמה רז, שולי נתן, סוזי מילר, ולהקת הפונדקאים (עם יונתן מילר ודיויד דקלבאום, אביה של יעל דקלבאום – ט.ג.). קיבוץ מחניים היה קיבוץ עם אוריינטציה אנגלו סקסית, אבל מאז עבר הפסטיבל למקומות כמו חורשת טל, לסחנה, לקיבוץ האון, ובשנים האחרונות הוא מתקיים בגנוסר".
 
איך הוא גדל כל כך ממשהו שהתחיל ממועדון פולק קטן? על איזה צורך עונה הפסטיבל?
 
"קודם כל זו הייתה התנתקות מהסביבה ומהאווירה הישראלית לקודים של התנהגות ואווירה אנגלו סקסיים, והקודים האלה נתנו לאנשים אנגלו סקסיים להרגיש שהם בבית, בחו"ל. התנתקות לתוך איזה בועה למשך יום יומיים שבהם יש להם את המוזיקה שהם אוהבים ואת הקהל שהם אוהבים, והאיכות של המוזיקה הלכה ועלתה בצורה משמעותית משנה לשנה כי חלק גדול מהנגנים הפכו למקצועיים. במשך הזמן זה הלך וגדל והרבה מאוד ישראלים התחברו לזה".
 
איך זה שמעט אנשים, יחסית, מודעים לקיומו של פסטיבל שנערך במשך כל כך הרבה שנים?
 
"מגיעים אלפי אנשים בכל שנה. ישראלים שלא מחפשים את זה לא מכירים אבל מי שקצת מקורב יודע על הפסטיבל. אנשים שומעים על זה מפה לאוזן. אנשים שבאו לפסטיבל הראשון באים עכשיו עם הילדים ועם הנכדים שלהם".
 
מי קהל היעד של הפסטיבל?
 
"זה פסטיבל הפולק-קאנטרי המערבי היחידי מסוגו ומגודלו בארץ. מגיעים בסביבות חמישים אחוז אנשים שהם, או הוריהם, עלו מארצות אנגלו סקסיות לארץ, אוהבי מוזיקה, וחמישים אחוז ישראלים שאוהבים מוזיקה אקוסטית ונהנים מכל האווירה.  יש המון פעילויות בפסטיבל, יש לימוד ריקוד קאנטרי, וריקוד אירי, וסדנאות אמן על כלי נגינה שונים, והשנה יש גם עניין גדול במיוחד לילדים".
 
בוא ננסה לאפיין רגע את אותם עולים מארצות אנגלו סקסיות
 
"זו עלייה ככל עלייה אחרת. ברובם אנשים די מבוססים, שרובם הגדול, וגם הילדים שלהם, שומרים על קודים של התנהגות כמו שיש בארצות כאלה. לא תראי בפסטיבל לכלוך או התנהגות שמאפיינת מקומות אחרים כמו פיקניקים או דברים כאלה". 
 
שירי זימה מצחיקים באנגלית

ספר לי על כמה מהאירועים הבולטים בפסטיבל הקרוב
 
"השנה יהיו המון מופעים, חלק מהם מוכרים גם לקהל הישראלי ויש כאלה שמוכרים היטב לקהל האנגלו-סקסי. יש הרכב מצוין מחו"ל, `אברהם ברדרס`, הרכב בלוגראס מצוין, יש את ההרכב שלי שנקרא `דרכים כפריות`, שזה למעשה הרכב הקאנטרי המוביל בארץ וההרכב המקצועי היחידי שקיים בארץ בתחום הזה. אני אמנם לא אמריקאי, סיפור החיים שלי מורכב, אבל חייתי המון שנים בבריטניה ומשם האוריינטציה למוזיקה אנגלו-סקסית. גם בתור ילד קטן  בארץ התחברתי למוזיקה אמריקאית, אבל בשלב מסוים חייתי ולמדתי בחו"ל והתחברתי למוזיקה.
 
"עוד דבר שהוא אחד הדברים המסורתיים בפסטיבל הזה זה סט שנקרא `שי טוחנר וחברים`. בכל שנה אני מביא איתי אחת או שתיים מהתגליות החדשות, מוזיקאים אקוסטיים שהם הבולטים ואני חושב שהם הכי טובים היום בז`אנר שלהם בארץ, אני מסתובב המון כדי לחפש, מופיע בהמון מקומות ופוגש אנשים.
 
"בשנה שעברה היו גבע אלון ויעל דקלבאום, ומזה אגב גם התפתח מופע של שלושתנו שרץ גם במקומות אחרים, והשנה אני מביא איתי שתי זמרות יוצרות מדהימות, אחת מהן היא לי טריפון, שגם ב`אטליז` היא מצוינת, אבל בפולק האירי הקלטי היא פשוט מדהימה, היא גורמת לי לדמעות בעיניים כשהיא שרה, ובחורה צעירה בשם לילך שיר שאני מנגן איתה גם בנפרד, לפני כמה זמן היא החליפה את הזמרת של הלהקה שלנו `דרכים כפריות`. היא זמרת יוצרת צעירונת, עדיין בשלבי התפתחות, אבל היא מדהימה, ושתיהן השנה בסט שלי. בדרך כלל אנחנו עושים כמה דברים אירים סקוטים אמריקאים מסורתיים וכל אחת מהן תעשה גם כנראה שני שירים שלה. התכנית הזאת תעלה פעמיים בשבת בגלל הביקוש.
 
"יש עוד משהו מאוד מיוחד שאנחנו עושים השנה, אבא של יעל דקלבאום, דיויד, מגיע במיוחד מקנדה ועושה מופע של שירי זימה מצחיקים באנגלית כמובן, ויש עוד איזה להקת פולק שרוצה שאני אנגן איתה אבל נראה אם אני אצליח לדחוס את זה..."
 

"לא לכולם מתאים לכתוב  וליצור באנגלית"

 מה זה אומר, באמת, להיות נגן הבית של הפסטיבל?
 
"למעשה הייתי בכל הפסטיבלים, לא הפסדתי אחד מיום היווסדו, ניגנתי בכל מיני הרכבים שונים בפסטיבל, גם עם הרבה אמנים שבאו מחו"ל, כולל הגדולים שהיו צריכים מלווה. אני מכיר המון ועוזר להם למצוא כל פעם את האמנים החדשים, ובקיצור, מעורב בהרבה פעילויות שם".
 
ואיך נראית, מהצד שלך, כאדם שמאוד מעורה בנושא, היצירה המקומית של ישראלים צעירים שכותבים היום באנגלית?
 
"השנה מגיעים גם לפסטיבל כמה יוצרים ישראלים צעירים באנגלית כמו עידן רבינוביץ` ועומר לשם. יש לי דעה מאוד נחרצת על הנושא. ישנם ישראלים שפשוט לא מתאים להם לכתוב וליצור באנגלית, והם עושים את זה. אין להם את המבטא, אין להם את האוריינטציה, הם לא מבינים שום דבר, וזה רובם. לעומת זאת, יש כאלה שזה תפור עליהם. גם מבחינת המנטליות וגם מבחינת המבטא, הדיקציה, צורת הבנת השפה והבעת השפה, והם עושים את זה כל כך טוב שגם ישראלים מקומיים יכולים להתחבר לזה בצורה טובה, והם גם יכולים, ללא ספק, להגיע גבוה מאוד בחו"ל עם קצת מזל, ואלה בדרך כלל המוזיקאים שאני מתחבר אליהם ומנסה לעזור להם. אני לא מחפש קריירה, אני איש מחשבים שעושה את המוזיקה הזאת כי אני אוהב אותה, ואני מאוד אוהב לנגן עם צעירים ולעזור להם להיכנס למוזיקה, להבין אותה, לכתוב ולהתקדם, ואני עושה את זה כמה שאני יכול".